במסגרת הליך הבדיקה שעורכת המשטרה, מבצע השוטר בדיקת התנהגותית לנבדק במטרה להתרשם ולבחון את מידת שכרותו בהתבסס על התרשמותו וחושיו של השוטר. הדבר נעשה במסגרת המפגש בין השוטר לנבדק, השוטר מריח אם יש ריח אלכוהול מהנבדק, מקיים איתו שיחה וכן בדוק את יכולתו ללכת ישר, לבצע נגיעה באף כשעיניו עצומות וכן אלמנטים נוספים הבוחנים, לכאורה, התנהגות של הבנה וביצוע פעולות מוטוריות פשוטות. לגבי בדיקת מאפיינים למעשה מדובר במידע שנחשף בפני השוטר בחושיו והוא מתעד אותו במסגרת איסוף הראיות של בדיקת השכרות.          
חשוב להבין כי הפסיקה ובתי משפט מתייחסים לבדיקת המאפיינים והיא מהווה ראייה שניתן להרשיע באמצעותה לבד. אולם ככל שהנבדק יצליח לבצע כראוי את המבחנים וכן במצבים שבהם לא תהיה ראייה של בדיקת ינשוף או בדיקת דם (לא עקב סירוב לבצעם שאז ייחסו לנבדק נהיגה בשכרות מכוח סירוב לבדיקה), יהיה בדבר להטיב עם הנבדק ולעיתים לזכותו.